(10/05/1914 – 24/01/2003)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה צילקה בירק (לינדה) נולדה: 10.5.1914נפטרה: 24.1.2003בשקט ובצנעה נעלמה לה צילקה בשנים האחרונות מנוף קיבצנו. כדרכה מימים ימימה לא רצתה להטריד ולהכביד והתכנסה לה אל תוך עולמה. מטבע הדברים החיים ושאונם מביאים לחילופי דורות ומשכיחים את הראשונים. "קם דור חדש אשר לא ידע את יוסף".צילקה שגם בשנות צעירותה לא התבלטה בפעילות ציבורית, שקעה אל זקנתה כשרק בני משפחתה וחבריה המעטים מלווים וסועדים אותה ביחד עם צוות בית העזר. נוהג הוא בעולמנו שרק כשאנו מלווים חברה לדרכה האחרונה, חוזרים אנו אל הזכרונות ומעליםקווים לדמותה בטרם פרידה.בהיותה אוהבת ספרים ועולמה הפנימי עשיר היה בתיאורי טבע ונוף, התמסרה צילקה לכתיבה ומחברותיה התמלאו שירים מפרי עטה. כך גם כתבה את קורות חייה , מילאה דפים בדרכה המיוחדת, והרי הם כתובים וערוכים בארכיון הקיבוץ.צילקה נולדה בעיר טארגן שבליטא, למשפחה מבוססת שגרה בבית גדול ומרווח.האידיליה הזו נקטעה באיבה כשהאב נורה בדרכו הביתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ונפטר בבית כשסביבו ניצבים האם וחמשת הילדים. האם חזרה אל עיר הולדתה, ושם בעזרת קרוביה גידלה וחינכה את הילדים. יחד איתה למד באותה כיתה חברנו ברוך שמאלי יבדל"א. צילקה כבר אז היתה ילדה שקטה שהתמסרה לקריאת ספרים ולטיולי טבע. היתה בה רצינות ועצבות שבודאי נבעו מאובדן אביה. החיים שנעשו קשים יותר אילצו את הילדים לעזור בפרנסה, ולכן למדה צילקה תפירה ורקמה, במקביל הפכה לנערה בבוגרת ועצמאית. האם חינכה את הילדים לתת כבוד לזולת, ולהיות נדיבים כלפי האחר. ברבות השנים ראינו את צילקה כשהיתה מטפלת חולים בקיבוץ , מיישמת את הערכים שהפנימה בבית. בעידודם של בני המשפחה הצטרפה צילקה לתנועה במטרה להגיע לארץ כחלוצה, וביקרה גם בחוות ההכשרה החקלאית. באחד מביקוריה סיפרה צילקה: "חזרנו דרך השדות ופתאום שמענו קולות. מול השמש השוקעת בצבעים של סגול וכתום התבלטה דמותו של בחור אחד שחרמש בידו והא קוצר את התבואה. עיני צדה את דמותו, והוא הרים את עיניו ואני ברכתי אותו. המילים נעתקו מפי ומאז דמות זו נשארה איתי. זה היה אלקה".בהכשרה היו התנאים קשים מאד וצילקה, כדי להקל על עצמה, החלה לשפוך את ליבה מעל דפי יומנה ולתאר את מה שעובר עליה.בשנת 1933 עלתה ארצה והתגוררה בצריפים שבחולות ליד נתניה. באחד הערבים הופיע אלקה והזמין אותה לרקוד. לא היתה מאושרת ממנה באותו ערב. אלקה נסע לקיבוץ משמר זבולון, וצילקה עם אחותה רחל עברו לחדרה והתאחדו עם חברים מעין השופט. שם היו פעילות מאד ומקובלות מבחינה חברתית. לפני העליה לקרקע של משמר זבולון, הפתיע אותה אלקה בביקור קצר והם החלו לרקום תוכניות משותפות.ב -1938 הגיעה צילקה בעקבות אלקה למשמר זבולון, והזוג נכנס ביחד לצריף.בזיכרונותיה כתבה צילקה על המסיבה היפה שאירגנו החברים ועל פרחי הכריזנטמות שצמחו בסביבה. אז נולד עודד בנם הבכור ועם השנים נולדו דורון וציפי.צילקה עבדה כ-25 שנים בבתי הילדים ואהבה מאד את עבודתה זו. בהמשך עבדה בטיפול חולים, בכריכיית הספרים, באריזת פרי, וסגרה את המעגל במתפרה ובמפעלון.בזכרונותיה מתארת בהרחבה ובצבעים עזים את עבודתה ואת קשריה עם החברות והחברים.מזה שנים רבות חיה צילקה בגפה מאז נפטר אלוף נעוריה אלקה, את נחמתה מצאה במשפחתה ההולכת ומתרחבת, בילדים בנכדים ובנינים.מלווים אנו את צילקה למנוחת עולמים, שבעת שנים, שמחות ומכאובים כדרכו של עולם, ומשתתפים בצערם של בני משפחת בירק וביז'נסקי. יהי זכרה ברוך.
