(10/07/1915 – 18/11/1987)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה דבורה אדלר נולדה:10.7.1915נפטרה: 18.11.1987 צער ויגון הוא מנת חלקנו בשנה האחרונה. היום אנו מלווים לעולמה את דבורה אדלר, אמם של מיכאל ושולמית. דבורה למודת סבל במשך שנים רבות, מאושפזת מדי פעם לתקופות זמן ארוכות בבתי חולים - ושם גם נפטרה.דבורה שייכת לקבוצת עולים שקיבוצנו החליט לקלוט בשנות החמישים מדרום אמריקה. דבורה נולדה בקישינייב שברומניה. יהדות רומניה היתה ציונית וכבר לפני כמאה שנה עלו ובנו את המושבות הותיקות כמו זכרון יעקב וראש פינה. אביה של דבורה הגיע לארץ ישראל לפני כמאה שנים. בשנת 1985 הגיע באוניה לחופי הארץ ,אבל השלטון הטורקי ששלט בארץ ישראל לא נתן להם לרדת לחוף מסיבות הומניות , בגלל מגפת קדחת קשה והחזיר אותם לרומניה.היהודים נדדו מגולה לגולה וכך הגיעה המשפחה ודבורה בת השנתיים – לארגנטינה בשנת 1917. השנים חולפות , דבורה נישאת, מביאה שני ילדים לעולם – את מיכאל ושולמית.הגורל מתאכזר לה כבר בשנים אלו ובעלה נפטר בגיל צעיר. דבורה אלמנה עם ילדים קטנים מתגברת , מגדלת את ילדיה , שואפת להגיע למדינת ישראל, לא רואה את עתידם בארגנטינה.חותרת ומצליחה באמצעות התנועה להיכלל בקבוצת עולים המתארגנת לעלות ולהצטרף לקיבוצי השומר הצעיר. קיבוצנו החליט לקלוט עולים מדרום אמריקה. ב"הד הנעשה" – מינוי 1955 כתוב: "הסנונית הראשונה מהמשפחות הלטינו אמריקאיות, אשר על קליטתן החלטנו –תהיה דבורה אדלר ושני ילדיה, מיכאל בן ה-15 ושולמית בת ה-13 אמורים להגיע לקיבוצנו בקרוב".ואכן באמצע יולי באותה שנה המשפחה מגיעה ונקלטת בקיבוצנו.דבורה עברה דרך ארוכה, עבדה בשירותים, במטבח, בחדר האוכל, עובדת כ 8 שנים במטבח של המוסד, ואף משתתפת בעזרה לקיבוץ מצר שקיבוצנו אימץ במשך 8 חודשים. היום קוראים לזה ש.ש.ש. אז זה היה פשוט עזרה לקיבוץ צעיר.מיכאל ושולמית בגרו סיימו את המוסד, צבא, מתחתנים. מיכאל בונה את ביתו בקיבוץ גבולות, שולמית בעיר. דבורה מעדיפה להשאר בכפר מסריק, רואה בקיבוצנו את ביתה. על פניות מיכאל להצטרף אליו לקיבוצו היא מסרבת. כאן רוכשת ידידים בין דוברי הספרדית, בעיקר עדינה עופר ז"ל וסופיה תבדל לחיים ארוכים.דבורה אישה עדינה, שקטה ואסירת תודה. במצבים הקשים שידעה בשנות חייה,התנהגה בסבלנות ובהכרת תודה, ידעה להעריך , להוקיר ולהודות על כל מה שנעשה ולכל מי שטיפל בה.כמה מאושרת היתה עם כניסתה לדירה החדשה. לצערה לא זכתה להנות מהדירה הנאה והמרווחת. רוב זמנה עבר עליה בבתי החולים. מד פעם השתחררה ושוב אושפזה, ומאז האישפוז האחרון לא חזרה.לשולמית, למיכאל, לנכדים לכל בני המשפחה, לאחותה שהגיעה ממרחקים, הלכה אם, סבתא, אחות. אתם שולמית ומיכאל תזכרו את השנים היפות, שגידלה אתכם לבדה, ללא בעלה, הביאה אתכם לכן לישראל. בזכותה אתם כאן.דבורה אמכם וחברת קיבוצנו, תנוח על משכבה לעולמים, כאן על הגבעה באדמת כפר מסריק .יהי זכרה ברוך. ברקה.
