(11/11/1915 – 06/03/2003)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה כהן שמוליקנולד: 11.11.1915נפטר: 6.3.2003 שמוליק היקר,בצער רב מלווים אנו אותך למנוחת עולמים, הסבא האחרון שנותר לנו. בשנים האחרונות התהדק הקשר בינינו ולמדנו להוקירך ולכבד אותך ואת הדרך האמיצה שבה התמודדת עם קשייך.יודעים אנו שמשא חייך היה כבד, אך לא דברת על כך. שנים רבות התעטפת בשתיקותיך, ורק קטעי סיפורים שהגיעו אלינו מקרובי המשפחה המעטים שנותרו האירו מעט את הערפל.נולדת בבוקרשט ברומניה כבן זקונים להורים מבוגרים והרבה אחים ואחיות שמהם לא נותר לך איש. מלחמת העולם קרעה לגזרים את חייך. כבחור צעיר נלקחת יחד עם שניים מאחיך לקבוצת עבודה של צעירים יהודיים לעבודת פרך בהנחת מסילות ברזל בכפור ובשלג במשך חודשים ארוכים. לאחר מכן הועברת למחנה העבודה הידוע לשמצה בטרנסניסטריהשם שהית במשך שנתיים, בתום המלחמה, חזרת לביתך שבר כלי, הרוס וחבול. אח אחד נפטר במחנה העבודה, השני חזר קטוע רגלים והתאבד. שנים של טיפולים רפואיים לא הביאו מזור לפצעי הנפש והגוף. ניסיונותינו להוציא מפיך דבר על תקופה זו עלו התוהו.בשנת 1949 עלית לארץ. תחילה שרתת בצבא. אחר כך עבדת פרק זמן בחברת החשמל באיזור רצועת עזה. משם נשלחת על ידי הסוכנות לקורס נגרות בקיבוץ רמת יוחנן. לא הפכת להיות נגר, אבל אנשי הקיבוץ דאגו להשכלתך האידאולוגית ושלחו אותך לקיבוץ יגור לקורס... לקומוניזם.לכפר מסריק הגעת באמצע שנות ה-50 בעקבות הקשר שנוצר עם שרה, ומאז התמקדו כל חייך במשפחתה- ילדים נכדים ונינים. אותנו הנכדים עזרת לגדל בהרבה אהבה ומסירות וביתכם היה עבורנו בית פתוח וחם.בכפר מסריק עבדת בכל מקום שנדרש. במיוחד אהבת את עבודתך בתחנת הדלק.היית ידוע כאיש דייקן, חרוץ ומסור לעבודה, וזכית להערכה מהלקוחות הרבים של התחנה. עם מכירת התחנה חזרת לקיבוץ ועבדת בכלבו.עם מותה של שרה חרב עליך עולמך ולא מצאת לך מנוח. הצלחת לגייס מחדש את כוחותיך רק לאחר כשנה ולהיצמד לשיגרה קפדנית שהיטיבה עמך. יצרת מחדש קשרים וכלכלת את עיניניך באופן עצמאי. לא הטרדת ולא העקת על הסובבים אותך. במיוחד מצאת את מקומך בנוה-אשר, בו הכרת חוג חברים חדש וגדול וצוות שהרעיף עליך הרבה חום ואהבה.התקופה האחרונה בחייך הייתה יפה, תקופה של תנופת צמיחה אישית והרבה אושר. שיחות רבות היו לנו- על המשפחה, על פוליטקה ועל עצמך. פתאום נפתח סגור לבך וגילית לנו טפח מעברך העלום.הסתלקת מהעולם בשקט ובהיחבא כפי שחיית אך לא כאיש ערירי ובודד. בימיך האחרונים היינו אתך, מלווים כל שלב ומתפללים לשלומך. נזכור אותך תמיד כחלק בלתי נפרד ממשפחתנו.שלום לעפרך, יהא זכרך ברוך. רחלי, אודי, כרמית,נוגי, ואיתי.
