(31/10/1923 – 26/07/1998)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה חיים שטנגרנולד: 31.10.1923נפטר: 26.7.1998 לחיים יקר שלי,נערים היינו כשנפגשנו, כמעט ילדים. ומאז לא נפרדו דרכנו עד הרגע האחרון.גם שצללת למעמקים בהשפעת התרופות, הייתי שם. כל כך רציתי לדבר עוד קצת. עוד מילה אחת , אך אי אפשר היה... הבלתי יאומן קרה ואתה הלכת ממני , מכולנו - כל כך מהר, כל כך בשקט. כל כך באכזריות.אני זוכרת אותך בריא. אופטימי, מלא רעיונות: תמיד היה מענין להיות אתך עם נוכחותך החזקה והמשפיעה.ברבות השנים אתה הוא זה שליווה אותי אל רופאים לניתוחים שונים ובעזרת תמיכתך ועידודך, אפילו במקרים קשים, הבראתי והמשכנו את חיינו המשותפים. אתה חיים חלית רק פעם אחת ולא יכלו לעזור לך. איזה גורל נורא...אתה שהיית כל כך בריא וחזק, בכל העולם לא מצאו מזור למחלתך.בכל שלב בחיים היה לך עיסוק מחוץ לעבודה שמילא והעשיר את חייך. בהתחלה היה זה הצילום שהיה אומנות באותם ימים. אני זוכרת את הלילות שהבאתי לך קפה אל מעבדת הצילום כשעבדת על הגדלת תמונות ליובל הקיבוץ (25). גם סרט קצר עם מוסיקה ותמליל יצרת.התנאים היו דלים מאד, אבל ראו את הכשרון. תמונות אומנותיות שצלמת הופיעו בז'ורנלים כלל ארציים. יותר מאוחר עברת לציור, ומימשת את הכשרון שהיה טמון בך עוד מגיל צעיר.היית פעיל בכתיבת העיתון של הקיבוץ ובעריכתו וניהלת גם ענף שדרש הרבה כוחות.למרות עיסוקיך הרבים שהיו בשבילך יותר מהובי, המשפחה היתה בעדיפות ראשונה, וכך תמיד היית מוכן שנדרשה עזרה לי ולכל המשפחה.היית אבא וסבא כל כך טוב: הנכדים היו לך העיקר- בשבילם לא היו גבולות של זמן ורצון לנתינה. בשבילי היית עמוד השדרה: עם הטעם הטוב והמילים הנכונות בהזדמנות המתאימה שזרמו מידך.כל כך אהבנו את ביתנו אותו טיפחנו בהשראה משותפת. אבל אתה הוא זה שנתת את הכוח והפחת רוח חיים בכל אלה. עתה נשארתי כאן בבית לבדי מוקפת בציורך בדברים שתכננו וקנינו ביחד – כל רהיט כל חפץ וכל שינוי בתכנון הדירה.עברנו יחדיו יד ביד את כל חיינו. התחתנו צעירים מאד ויחד התבגרנו. היית איש ההשראה שלי חיים – כמה עצוב לי בלעדיך. אני כאן ממשיכה גם במקומך, למען הילדים והנכדים שכה חסרים אותך... תהיה בלבי תמיד, באהבה שלך זיוה.יום השבעה א ב אבאנו אליך שוב. באנו לבקרך,לשאול, לשמוע, אולי זה רק חלום בלהות, אולי, אבל אני יודע שאתה חי, מבלי לנשום,כי הייתי על-ידך שכבר לא נשמת,ראיתי אותך, אבא , אתה חי. יום השלושים אבא יקרהתאספנו כאן זקנים וטף, בני משפחה וחבריך לדרך חיים ארוכה, להיות אתך.בואו, נהיה ביחד ונזכור את דמותך.נזכור את מבט עיניך הנבון, את רצונך העז להתבטא בעל-פה ובכתב ובכך להוסיף צבע משלך.נזכור את ידי הזהב שלך שכה הפליאו בעשייתם. את מתאר גופך האתלטי, את רעמת שערך השחור, את כשרונותיך הרבים שכה היטבת להעניק למשפחה ולחבריך בקיבוץ. פעם אתה כותב מביקור באמריקה: "ותשמרו על הקיבוץ שלנו". כמה חזק וברור היה יחסך לקיבוץ.אבא, בקרוב – ראש-השנה –אט אט נכנסות רוחות מהמערב ומסלקות קמעה את החום הלוהט של סוףאוגוסט, כאן במרומי התל אני משקיף אל מרחבי השדות ששנים כה רבות החזירו לך טובה תחת טובה.ואני מזיל דמעה וזוכר, זוכר את מגע כפות ידיך האופטימיות, ואת מנות הדם שהבאתי לך, וכל כךכל כך רציתי שיעזרו לך להתמודד עם הטרגדיה שפקדה אותך ואותנו.אנחנו לא נפרדים עוד נשוב להפגש. אזכור אותך לעד באהבה יגאל בנך
