(05/06/1953 – 27/01/2000)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה זהבה שטייןנולדה:  5.6.1953נפטרה: 27.1.2000 קר ורטוב היה אתמול. החורף שכבר ציפו לו כולם היכה בעוז על החלונות והגגות, הגשם הציף את המדרכות ומילא את התלמים והמאגרים במים חיים ושימח כל אדם ובהמה. העננים שכיסו את עין השמש הביאו נחת לחקלאים – אך לא לזהבה. אצלה כנראה, מלאה כוס היגון וכשל כוח סבלה.החיים שכה הכבידו ועינו אותה – היו כבר מעבר לכוחותיה, מעבר לכושרה לספוג, מעבר ליכולתה להמשיך.מותו של כל אחד מביא עלינו עצב גדול, אך מותה של אישה באמצע חייה,כשהיא אינה יכולה לשאת עולם יותר ואין בידינו להושיע – הוא טרגי ממש.זהבה נולדה באבן יהודה לפני ארבעים ושבע שנים, להורים שעלו לארץ עם קום המדינה מרומניה. את ילדותה עשתה במושבה החקלאית, במשק הקטן שהקימו הוריה בעמל רב וקשיים לא מעטים. את לימודיה עשתה במוסד "הדסים". וכשבגרה הלכה כמו כל חבריה לצבא. שירותה הצבאי עבר עליה במסגרת חיל האוויר בבסיס שליד חצור, ולאחר שהשתחררה ויצאה אל החיים למדה את מקצוע המלונאות. בשנת 1977 פגשה את אדי והקימה איתו משפחה צעירה – והכל נראה כל כך יפה ומלא הבטחות. אחרי 4 שנים , בשנת 1981, ולזהבה שני ילדים  קטנים, עושה המשפחה שינוי גדול בחיים והם מחליטים להצטרף לקיבוצנו- כפר מסריק. זהבה ואדי מגיעים לקיבוץ ותוך תקופה קצרה משתלבים בעבודה ובאורחות חיינו.במקומות העבודה השונים שבהם עבדה זהבה, זוכרים אותה כולם כחרוצה ומסודרת להפליא. בזכותה עבר הפדיקור שינוי גדול, אשר הפך את המקום למקצועי ונעים, אבל תרומתה הגדולה והחשובה ביותר היתה בשותפות בהקמת בית –עזר מקומי שזהבה היתה מראשונות עובדיו ושתרמה הרבה להיותו בית חם ומגן לכל זקן, נכה וחולה.זהבה בלטה כל חייה ביכולתה לעזור לאחרים, לתמוך ולהרגיע , ללטף ולהציע חום ואנושיות, גם בימים שלה עצמה כבר הלכו והתרוקנו מצברי הכוח והחיים.חייה שלה היו סיור עצוב של מחלות וצער. אך היא עצמה גידלה שלושה ילדים לתפארת ומשפחה ובית חם ,ועוד היה לה מה לתת ולתרום לאחרים שגורלם המר התאכזר גם בהם.בשנים האחרונות, עת הורע מצבה, התרחקה מעט ממרכז חיינו וכאילו נעלמה מן העין. אך גם אז ,ידעה כל פעם לקום מהקרשים ולנסות להתחיל מחדש, לבדוק שוב, מי חזק יותר- הסבל והצער או היא.אתמול נגמרו המשאבים האחרונים, נשבר כוחה, נותק חוט חייה – זהבה איננה.לאיתמר, לנילי ואלכס, לאדי, לאמה של זהבה ולכל משפחתה, נאמר היום- תהיו חזקים והלוואי ותמצאו נחמה בידיעה שרבים בקיבוץ הזה יזכרו את זהב בהוקרה, על השעות הטובות וחום הלב שהיא העניקה להם בזמנים קשים שלהם, שבהם היתה היא האור היחיד בחושך הגובר.                                                                             יהיה זכרה ברוך.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   אברהם אילת