(06/06/1972 – 24/06/2009)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יזהר רשף נולד:6.6.1972 נפטר: 24.6.2009 דברי הספד על הקבראדם הוא תמצית חייו. מעשיו, השיגו , מעלותיו וחסרונותיו הם האדם אנו נפרדים היום מיזהר, בן אדם מיוחד, יוצא דופן שניסה למצות חיים שלמים ב 37 שנים קצרות אך מלאות עשייהו משמעות. הנוף האנושי והחברתי שלנו ישתנה מעתה ולא יחזור להיות כתמול שלשום.אהרון דוד גורדון כתב: "והיה בן אדם , כאשר תשוב אל הטבע, לא תשוב על עקביך ולא תשוב ריקם, כי אם ישוב אל מקומו הראשון האיש אשר סבב את הארץ, מנוסה, מצורף מלמד ועשיר עשיר במראה עינים ובהלך נפש, עשיר ברוח ובנכסים ממשיים רבים. כל אשר יש לו מקום בטבע ישוב עמך. ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך וידעת כי אל עצמך שבת כי בהתעלם אדם מן הטבע התעלם מעצמו וכי את הכל חשת שעליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את תלבשתך ואת מעונך את אופן עבודתך ואת דרך לימודך - את סביבתך את הכל" מתוך :האדם והטבע.אדם תאב חיים היה יזהר, הולך בדרכו, בתלמו ובצלמו. אוטודידקט, חכם מאד, נבון, רגיש לסובב אותו. דעתן, עקשן בעל חוש צדק חברתי נדיר ומיוחד. סביב יזהר סבבו מעגלים חברתיים רבים ומגוונים. לא קל למצוא קו הקשר בין המעגלים הרבים: צעירי צעירים, בני נוער, חברים משכבת הגיל, מבוגרים, חברים בקיבוץ, מחוץ לקיבוץ. כאשר רואים את יזהר, לעולם הוא מוקף סביבו אנשים הנדבקים ברוח העשייה, בהובלה מלאת הכריזמה ובדבקות חסרת הפשרות להצליח בכל משימה קטנה כגדולה.יזהר נולד בכפר מסריק לאיתמר וזלדה וחי במשפחה חמה עם עוד 4 אחים. הכינוי "פחפח" ליווה אותו מתקופת ילדותו וקיימות כמה סברות למקור הכינוי שהפך להיות חלק מהוויתו. מגיל צעיר התבלט בידי הזהב הפעילות והיוצרות ללא הפסק.מיניטורות מפלסטלינה, יצירה בעץ ופעילות יוצרת ותורמת כל העת. תמיד מודע ערני ומגיב לקורה סביבו עם ידע כללי נרחב מאד, בר שיח מרתק עם עולם אינטלקטואלי עצום ומרשים. תמיד בעשייה נמרצת כאילו ידע שזמנו בעולמנו קצוב וקצר. חש שעליו להספיק מהר, כי זמנו אוזל. מעורב ומצוי בכל: בהגברה, בהכנת חתונות, בכל אירוע בקיבוץ ובעשייה חברתית- בריכוז הצעירים, חברות פעילה ובולטת מאד בנהלה החברתית, מביע את דעתו בקול רם וברור. תמיד נזכור בחיוך את המחאה שערך לקראת הופעתו של מאיר אריאל בקיבוץ, וכמובן את מלחמתו בזיהום האויר, הרעה החולה של המקום בו נמצא קיבוצנו ושתרמה אולי למחלתו הקשה.יזהר בלט והוביל במלחמתו הבלתי מתפשרת בזכותנו לנשום אויר נקי. הוא היה בין מקימי הקואליציה לבריאות הציבור ומנהלו של גוף משמעותי זה שנים ארוכות. יזהר הוביל למאבק חברתי על איכות הסביבה ובעקשנותו הפך להיות סמל למאבק. כתמיד, יזהר אמר את שחשב ותכונה זו עזרה לו לשמש כפה לרבים שחששו לומר את שחשבו.המחלה תקפה את יזהר כמו אופיו- בעקשנות, ללא פשרות וללא ויתורים אך בהבדל אחד, המחלה חסרה את חוש ההומור החביב שלו. במלחמה כמו במלחמה, נאבק יזהר במחלה עם המון אמביציה ידענות ואנרגיות. מעולם לא נכנע אך ידע והבין, התעקש לסיים את חייו בבית,מוקף במשפחתו בחבריו בידידו. לפני כחודש נערכה לו מסיבת יום הולדת גדולה בה השתתפו חברים רבים ממעגלי חייו. היום אנו יודעים שהיתה זו מסיבת פרידה.אנחנו יזהר, נפרדים ממך היום. הנוף האנושי בקיבוץ כבר לא יהיה אותו דבר. ננסה להמשיך במאבקים באיכות הסביבה , לחקות את יושרך ועקשנותך ולשמר את כל מה שעשית למען כולנו. כולנו איתך איתמר, עם האחים ערן, ירון,עומרי ורם, איתך מיה ועם רותם יובל ושחר ועם כל המשפחה הרחבה. להחליף לא נוכל, רק לחבק, לתמוך ולנסות לנחם. יהיה זכרך ברוך יזהר, איש יקר. רון כהן פריראיזהרכשמיה שאלה אותי אם אוכל לכתוב כמה מילים לאזכרה שלך, אמרתי לעצמי שלהתחמק מזה ממש לא בא בחשבון ולו רק בשל העדרותי מיום ההולדת שנערך לכבודך לפני חודש ביקנעם בביתם של רינת וירון. לשמחתי אירוע זה הופך למסורת בה משפחתך וחבריך נפגשים, וביחדבאוירה הכי טובה שאפשר וכמובן עם אוכל משובח, מעלים זיכרונות, מתגעגעים וחוויים את החברותא הגדולה והרחבה שאתה בעצם הסיבה והדבק המאחד שלה. כשהתיישבתי לכתוב שאלתי את עצמי : רגע, כמה זמן בעצם עבר? שנה? שנתיים? שלוש? עבורי יזהר ואני יודע שגם עבור רבים אחרים, אתה בעצם כל הזמן איתנו וביננו . בכל דבר שאני עושה,רואה, מסתכל, מתלבט, מתרגז, מקטר ורוגז, שמח ועולז.. בכל דבר בעצם מהרגע בו נפקחות עיני בבוקר ועד לסגירתן בהולכי לישון אתה מלווה אותי. אם בעבודה, אם בבית, אם בנסיעה ובכלל בכל מקום ובכל אירוע אמיתי אתה שם!!! אני מסתכל על מיה, אגב היא נראית נהדר, אני רואה אותך. אני מביט בילדים שהולכים וגלים לתפארת המדינה... אני רואה אותך...בכל מקום אתה נמצא, טבעי וכמעט אפשר לגעת, אתה לא יוצא מהראש כל פעולה ובכל מהלך.מצד שני יזהר אתה מאד חסר. חיפשתי אותך במסיבת פורים האחרונה רוקד בקפיצות הדובי שלך בפינה של רחבת הריקודים.... לא מצאתי. חשבתי אולי למצוא אותך מאחורי הבמה של טקס חג השבועות... שוב אכזבה. מדי פעם אנחנו נוסעים לסעיד, לנגב, בשעות די מוזרות אני חייב לציין, ושוב אני מתאכזב כשמתברר לי שאתה לא ברכב שבא לאסוף אותי כפי שתמיד היית. יזהר...כשאדם יקר מאד נפרד מאיתנו, ההספדים רובם ככולם עוסקים בבור הגדול שנפער, בריק שהותיר אותו יקר שנפטר וכמה הוא חסר. נכונים הדברים ואף שבעתיים גם כאן, אך מעל הכל יזהר...אתה שייך לאותם מעטים מביננו שנוכחותם וקירבתם מייצבים ומכוונים אתמחוג המצפן הקיים בכל אחד מאיתנו. אתה תמיד ידעת את הכיוון, וכמה ולמה, וכיצד ומדוע ואיך ובביטחון רב העברת והנחלת זאת לסובבים אותך ולנמצאים הקרבתך ודאגת תמיד לייצב, לסמן וכוון לטוב ולנכון.היום יותר מתמיד הולכים ומתרבים המחוגים הרועדים משתוללים לכל עבר, ואותם המחוגים המשוועים לעזרה והכוונה הם אלה שמסמנים יותר מכל את לכתך אות חסרונך הענק..יזהר אני מסיים אבל לא נפרד , הרי אתה אתנו כל הזמן, נמשיך להתראות במדרכות ובכלל, אנחנו נעשה ונפעל ככל יכולתנו על מנת להמשיך ולקיים חברה צודקת ובריאה כפי שלך היה כה חשוב, בתקווה שנמשיך להיפגש כל שנה במושבה לדווח לך על ההישגים שנרשמו ועל אלה שעוד בדרך. להתראות יזהר, מתמודדים בחסרונך,מתגעגעים ואוהבים ! ניר מזרחי בשם החברים