(18/09/1914 – 11/08/2009)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יעקב רביןנולד: 18.04.1914נפטר: 11.8.2009 על הקיר בכניסה לחדר האוכל קבועה תמונה גדולה ומרשימה- הוקרה לראשוני הקיבוץ ופועלם.במרכז התמונה נראה צוות גן-הירק צועד בשדה בחולות, וזורע תפוחי אדמה. יוכבד, דובצ'יק, שושה ויעקב רבין – ביד אחת מגש עץ עם פקעות קטנות וביד השניה זורעים לאורך התלם וחיוך גדול על פני כולם. דמותו של יעקב רבין כאילו בולטת ומרכזית יותר – מרמזת אולי על חלקו ועל פעלו בהיסטוריה של הקיבוץ שלנו. מסע חייו של אדם שחי כמעט מאה שנה, עמוס וגדוש תמיד, אך סיפור חייו של יעקב מרתק ומפתיע והיה יכול לפרנס חייהם של כמה אנשים שונים. נדמה שרק התיקים שלו העמוסים במסמכים,מכתבים ותמונות בארכיון הקיבוץ נותרו כדי לגלות טפח מהם.באנו היום ללוות את יעקב רבין חברנו, אל מקום מנוחתו האחרונה ולספר רק קומץ ממסע חייו.יעקב נולד בעיירה קטנה בהונגריה. אביו, ארנסט, גוייס לצבא האוסטרו-הונגרי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ורק חודש לאחר גיוסו נולד התינוק לבית בלי אבא. שלוש שנים חולפות, והאב החייל בא לחופשה קצרה מהמלחמה למפגש יחיד, ראשון ואחרון של יעקב עם אבא שחצי שנה מאוחר יותר נהרג בחזית ומשאיר אלמנה צעירה ושלושה ילדים קטנים. המשפחה שורדת את שנות המלחמה בזכות אישיותה החזקה של אמא ולאחר מספר שנים היא נישאת בשנית ליוליוס, איש מיוחד, נוח לבריות שקירב את המשפחה למסורת היהודית והיה ציוני נלהב שתמך בכל מאודו במגמות הציונות בקרב הנוער היהודי והפיח אהבה לארץ ישראל.ילדותו עברה עליו בעיירה שאחרי המלחמה משתייכת עכשיו לסלובקיה. הוא מסיים את בית הספר התיכון בהצטיינות וכשבידו תעודת בגרות מרשימה הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה בפראג הבירה. הוא מחליט ללמוד במגמת מזרחנות שמחייבת לימוד שפות. היה זה אחד התחומים שבהם הצטיין כל חייו ולאורך השנים ידע על בוריין יותר מעשר שפות שונות.כבר בגיל 11 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה חניך ומדריך פעיל ומעורב עד שהקים בעצמו קן חדש באחת העיירות דוברות ההונגרית. באותן שנים התנועה התנגדה שהחניכים ימשיכו ללמוד באוניברסיטה משום שהדבר נגד את המגמה לעליה והגשמה בישראל, אך יעקב התעקש והגיע להסכמות עם הנהגת התנועה שאפשרה לו להפוך לסטודנט.בחופשת הקיץ באוניברסיטה מחליט יעקב לבקר בארץ ומגיע בשנת 1933 אחרי מסע מרתק ומתיש לחופי מפרץ חיפה ומשם בדרך הקצרה ביותר לבת-גלים אל חבריו בקיבוץ צ'כו-ליטא. את החופשה בקיבוץ הוא מבלה בעבודה מפרכת שלא היה רגיל אליה ומספיק אפילו לעשות טיול גדול בישראל של אז בטרמפים והרבה הליכה רגלית בין הקיבוצים השונים ברחבי הארץ ואפילו למרחביה- "המכה של התנועה" הגיע בהרפתקה מסמרת שיער. בסתיו הוא חוזר לפראג לאוניברסיטה ובידיו רק הבגדים שקיבל בקיבוץ, מה שגורם לאמו להזדעק על העוני והדלות שנפלו בגורלו של בנה היחיד בישראל. יעקב ממשיך במרץ בלימודים עד אביב 1935 והוא יוצא להכשרה חקלאית עם גרעין שהיה מיועד להשלים את קיבוץ מענית. כעבור חודשיים הוא זוכה בסרטיפיקט ועולה עם הגרעין אך מיד שם פעמיו לקיבוץ "שלו" שעכשיו כבר יושב בקריית חיים והוא נקרא משמר זבולון. כאן מתחיל פרק חשוב בחייו – אחרי מספר חודשים בהם עבד בעבודות שונות הוא מגיע לגן הירק- שהיה הענף החקלאי הראשון של הקיבוץ. לאחר תקופה קצרה, מאחר ועבר הכשרה חקלאית והיה גם בוגר אוניברסיטה הוא נשלח ע"י הקיבוץ ללמוד חקלאות במקווה ישראל. לאחר שנת לימודים הוא חוזר עם תואר מקביל לאגרונום, חוזר לגן הירק ומפתח ומרחיב אותו מאד. גם לאחר המעבר להתיישבות הקבע במקומנו היום, ממשיך יעקב לרכז את הענף ולהפוך לענף המרכזי בהכנסות הקיבוץ.מלחמת העולם השניה מסתיימת והשואה האיומה שעוברת על העם היהודי באירופה , דוחפת צעירים רבים להתנדב למשימות הצלה. יעקב מחליט לצאת למשימה בהשראת ידידתו הקרובה חביבה רייק שצנחה, נתפסה ונהרגה בעצמה, ובחודש מאי 1946 הוא יוצא לשליחות בצ'כוסלובקיה.בקיבוץ נשארות בתו הקטנה אילנה בת הארבע ואשתו ציפורה נמצאת בחודשי הריונה האחרונים. גם הנסיעה הזאת לאירופה היתה הרפתקה מרתקת ותחילתה של תקופה שקשה להעריך את חשיבותה. יעקב הוצב בעיר ברטיסלבה בירת סלובקיה שהיתה מרכז הברחה והצלה של כל אירופה אחרי השואה.כאן הוא נפגש שוב עם אמו שאיתה איבד כל קשר ולא ידע את גורלה במלחמה והנה הוא שוכר במקרה דירה בבית שלידו גרה וההתרגשות אדירה. יעקב תופס מיד מקום מרכזי ועם הזמן הופך להיות השליח המנהל את כל הארגון בתושיה ובתחבולות ומצליח להוביל אלפי יהודים ברכבות, במשאיות ובכל דרך אפשרית לחופי הארץ. תפקיד חשוב נוסף היה לו בסיוע והדרכה לשליחים שהגיעו מהארץ בהם מפקדי הפלמ"ח ואחרים שהגיעו למשימות בריחה הצלה ועליה. באותן שנים היתה נוכחות מרשימה של חברים מהקיבוץ בצ'כוסלובקיה- יצחק פיקל, גובי, יוסף אילון ועוד, ויעקב היה איש הקשר שלהם עם הממסד היהודי וגם המדיני באותה תקופה. הוא אירגן מפגשים עם שרים ואישי ממשל בכירים ועד לשר החוץ יאן מסריק הגיע ונפגש.ביולי 1947 הוא מלווה רכבת עמוסה פליטים בדרכה לנמל מרסיי ולארץ. המסע משתבש ויעקב נאסר ע"י כוחות הכיבוש האמריקאי בחשדות שונים אך משתחרר לאחר כמה ימים והוא מחליט להגשים אתגר ישן – לחפש ולמצוא את קבר אביו שנהרג המלחמה הקודמת באיטליה. ממילאנו הוא יוצא להרי הדולומיטים לכפר הררי, שם מספר לו הכומר המקומי שחללי האויב האוסטרו-הונגרי שהיו קבורים בכפר הועברו ע"י הצלב האדום לקבר אחים במקום בלתי ידוע. איזו אכזבה איומה.כשהוא חוזר לניהול מרכז ההצלה והבריחה מתברר לו שאחותו הגדולה הגיעה לארה"ב וגם דאגה להביא את אמו אליה. ושוב נסיעה שכולה הרפתקה וסיפור מרתק בפני עצמו. שנתיים עוברות ויעקב נוחת בקיבוץ ופוגש את משפתו הקטנה ואת בתו יהודית הפעוטה שאותה לא ראה עדיין.יעקב נשאב לעשייה בקיבוץ וממשיך להרחיב ולפתח את גן הירק בדרכים לא מקובלות של כיסוי החולות באדמת הביצה כדי למנוע סחף הרוחות ופיתוח בארות המים שנחפרו מסביב לקיבוץ הקטן בראשית דרכו. הבת השלישית-ליאורה מצטרפת וב 1953 הוא מתמנה למרכז המשק וסיים קדנציה של שלוש שנים. לאחריה יוצא לרכז את הקורס הראשון של מרכזי המשק שהתחיל בגבעת חביבה ועובר אחר כך למדרשת רופין. משנת 1962 לשלוש שנים, הוא גזבר הקיבוץ ואחר כך יוצא שוב לדרך. הפעם לארה"ב ביחד עם בתו אילנה לנהל את החווה של השוה"צ בניו-ג'רסי. היו אלה ימי מלחמת ששת הימים ויעקב מסייע בארגון קבוצות מתנדבים ומילואמניקים שמבקשים להגיע במהירות לארץ. יעקב ואילנהחוזרים לארץ באוקטובר 1967 בלילה שבו הוטבעה המשחת "אילת". זמן קצר אחר כך נהרגת אילנה בתאונת דרכים בדרום והמשפחה עוברת ימים של אסון וכאב גדול. ושוב תפקיד נוסף: הוא יועץ של שר החקלאות בסוף שנות השישים ועד 1977 הוא גם פעיל מרכזי ב"אשראי מרוכז" ובמקביל הוא מפתח תפקיד חדש בקיבוץ- כלכלן המכין סיכומים ותחשיבים ומסייע למרכז המשק כיד ימינו. כשהוא חוזר שוב הביתה הוא מצטרף לצוות המטע לשנים מספר ואחר כך מחליף כיוון ועובר לתעשיה – לדוקרט ביחד עם חבריו הותיקים שם הוא עובד לאורך שנים רבות. אי אי-אפשר לצייר בנאמנות את דמותו של יעקב בלי להזכיר את רוח ההרפתקנות והסקרנות שהביאו אותו לאורך כל חייו ובכל המשימות שעשה, לטייל בכל פינה ברחבי הארץ ובעולם כולו. גם בשנותיו האחרונות כאיש מבוגר ממש לא ויתר ועלה על טיסות זולות ומסוכנות כדי להשלים את כיסוי מפת העולם בתקציבו הזעום של קיבוצניק. שני אלבומי תמונות ענקיים שסידר בעצמו ובהם גם כתב והסביר את התמונות, מראשית הקיבוץ, מהנסיעות והשליחויות השונות, מפארים את מדפי הארכיון המקומי ונדמה שזהו אוצר היסטורי שאין דומה לו.שנות חייו המאוחרות היו משובצות בשמחות רבות אך גם בימים של אסון וכאב אין סופי. מה שהמתיק את גלולת יסוריו היה המפגש עם זוגתו ואהבתו בערוב ימיו – אטה שטיפלה בו ותמכה בו בכוחות שהפליאו את כל מכריו. גופו שלו בגד בו מזמן אך ראשו הצלול ואופיו הנעים נשארו עמו עד יומו האחרון. בשבוע שעבר נלקח לבית החולים ומצבו היה מדאיג. דווקא ביום שני חלה הטבה במצבו והוא זיהה את משפחתו וכאילו אסף כוחות, נפרד בפעם האחרונה ובלילה הלך לעולמים. הערב הזה התאספנו כאן בתל הירוק שלנו, להפרד בפעם האחרונה ולנחם את אטה את יהודית וליאורה את הנכדים והנינים של יעקב ואת מוקיריו שהלכו עמו ולאורו עשרות שנים. הדור הראשון והשני בקיבוץ אולי ידע והכיר את יעקב ומעשיו אך לדורות הצעירים תישאר ודאי דמותו כזקן, חסר אונים המתנהל בקושי על המדרכות ומסיים חייו בבית עזר שלנו.דווקא לכן נדמה שלא תהיה זאת הגזמה לומר שחייו מעשיו של יעקב השפיעו באופו מכריע, לא רק על ההיסטוריה של כפר מסריק אלא גם על גורלם וחייהם של עשרות אלפי יהודים, על תנועת השוה"צ וגם על מדינת ישראל, דבר שרק מעטים ויחיד סגולה יכולים להעיד על עצמם.תאיר מורשתו של יעקב את חיי משפחתו ועתידו של הקיבוץ והלוואי וימצא מנוחה נכונה באדמה שאותה ירש במעשיו הרבים. יהי זכרו ברוך. אברהם אילת (על פי חומרים בארכיון).
