(10/10/1913 – 14/02/1983)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה צמרת פרנקלנולדה: 10.10.1913 נפטרה: 14.2.1983 לדמותההוכינו בתדהמה והלב נחרד והזדעזע בהגיע הידיעה שצמרת איננה.חלפו 30 יום מאז ניתק פתיל חייה. קשה לכתוב על ידידה יקרה שמפתיע נחטפה מאיתנו. רוחה עדיין ממשיך להלך ביננו.כברת דרך ארוכה צעדנו ביחד. הגורל המשותף קשר אותנו במשך שנים רבות,בהן היינו ידידות וחברות בעבודה וכן אחריה. תקופה ארוכה בשנים עברו, עבדנו בבית הילדים. בחלוף השנים נפגשנו שוב בעבודה והיא במחיצתי במתפרה. בהיותנו יושבות קרובות אחת לשניה הרבה שוחחנו. אהבתי את השיחה עם צמרת ששפעה ממנה הרבה חכמת חיים ושקול דעת.בין התכונות היפות שייחדו אותה היתה תבונתה העמוקה לנפשו של הילד. אני זוכרת שהיה לפלא בעיני כיצד ידעה להשתלט בגישה האופיינית לה על קבוצת ילדים, בכיתות היסוד, כיתה רובה בבנים סוערים עם מרץ פורץ. והיא מהלכת ביניהם שלווה וסבלנית. מקשיבה ומרגיעה ללא הרמת קול. עם מילה טובה ולטיפה על הראש, משקיטה בגישה החינוכית מריבות והתנקשויות בין נפגע הבוכה, והמתקיף כאחד.צמרת איננה עומדת מהצד בעשיה של הקיבוץ. כבר בחולות קרית חיים, היא נוטלת על עצמה אחריות הנהלת המטבח. וכך בהמשך השנים היא ממשיכה לתרום בתפקידים ופעילויות אחרות בחיי החברה.צמרת מיטיבה עם החברים. היא מקיימת הלכה למעשה את הסיסמא עם הפנים לחבר. תמיד מנומסת ומסבירה פנים לכל הפונה אליה. וכך קושרת יחסים ומגע עם הרבה אנשים ורוכשת חוג ידידים רחב.נזכור אותך צמרת בסבר הפנים הנאות והחיוך המלבב.נזכור אותך נכונה תמיד להקשיב בסבלנות לעזור ולסייע בצניעות וללא פרסומים.נזכור אותך טובת לב, חכמה ונעימת הליכות. כואב הלב להפרד מידידה יקרה ואהובה. מאשה שמאליאמא יקרהאני יודעת כי לא תקראי מכתב זה אבל בכתיבתי אליך אמצא ניחומים.אני זוכרת אותך כאשה חזקה ורכה, גאה, תמירה ומוסדרת. יחודך היה בנועם הליכותיך וביכולתך להקרין חום ושקט נפשי על כל הסובבים אותך. חיוכך היה מרגיע וידך המלטפת עודדה יותר מאלף מילים. היית אדיבה ושקטה. לא זלזלת בכאבו של השני ולא ניסית להיבנות על חשבונו. היתה בך יכולת בלתי רגילה לפתור אפילו את הקונפליקטים המסובכים ביותר בצורה הגיונית ותרבותית. כיבדת את זכויות הפרט והבנת את הצורך הרב בפרטיות גם בחברה משותפת כמו שלך. גילית יכולת להתרומם מעל הקטנוניות והאפרוריות היום-יומיים ותרמת הרבה מעצמך בתחומים שנראו לך חשובים. תכונות אלו עזרו לך יותר מכל להיות המטפלת שהיית – מטפלת אשר תרמה כה רבות בתחום הטיפול והחינוך של הילדים ועל כך הילדים החזירו לך בשפע אהבה,הערכה והוקרה, דבר שתמיד שימח וסיפק אותך מאד.היתה בך שלווה מופלאה של חכמה, הבנה, יכולת להסתכל לעומק, רגישות, גמישות מחשבתית וצניעות. היו לך דעות והרבה מה להגיד בשטחים רבים הנוגעים לחיים בקיבוץ, אבל כיוון שלא אהבת להתבלט היית מדברת על כך באופן פרטי איתנו, בני משפחתך, או בחוג מצומצם של ידידים.היתה לך היכולת לראות קדימה, להבין ולרצות לשנות מוסכמות, הרבה זמן לפני שחברים רבים הבינו או ראו את הדברים כמוך ולכן לא פעם ביקרו אותך.לפעמים היה נדמה , שדעותיך נוגדות או סותרות את צורת החיים שבחרת בה,אבל עם הזמן יותר ויותר חברים נוכחו לדעת שדעותיך לא רק שלא נגדו את צורת החיים בקיבוץ – אלא להפך הן נבעו מתוך רצונך העז להקל ולהנעים את החיים "הצפופים" של הפרט, שתמיד היה הדבר החשוב ביותר בשבילך, ואושרו ושביעות רצונו -מטרתך העליונה.אמא, כמה שמחתי כי בני אריאל, הכיר את הסבתא שלו, בשנות חייו הראשונות כאשר באנו לביקורים בקיבוץ. ראיתי כמה נחת הוא הביא לך וזה מנחם אותי ברגעים קשים אלה. יותר מכל אני שמחה שהספקנו כולנו להיות ביחד בימיך האחרונים. בתך האוהבת שולמית
