(27/12/1912 – 28/04/1992)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה מרדכי פרנקלנולד: 27.12.1912 נפטר: 28.4.1992על מרדכי היקר כי איננובבוקר אחד לפני חמש שנים, כאשר מרדכי רצה לרדת מהמיטה ולנסוע למפעלי מילואות, חש הוא לפתע שיתוק בגפיו ולא מסוגל להניע ידיו ורגליו.מהיום ההוא רותק למיטת חוליו בבית ובבתי חולים, ומאז עבר ניתוחים בלתי שגרתיים ומסוכנים וטיפולי שיקום רצופים, המחייבים סבל, סבלנות ואורך רוח ומידה גדושה של אמונה בשיפור מצבו. בזכות תכונות אלו, לא נכנע מרדכי לגודלו המר. הוא עשה מאמצים ללא הפסק, כדי להמשיך את חייו.בבית עזר אפשר היה לראות את מרדכי , מדדה בהליכון, עשרות מטרים, לפני מצוות  הרופאים. הוא מילא בקפדנות ולעתים גם בהפרזה הוראות הרופאים, שהיו מלוות ביסורי תופת.כל אברי גופו נוגעו במחלה הקשה, ומרדכי התענה וחרק שיניים.נחמה אחת ליוותה אותו, הזכרון וצלילות הדעת לא עזבו אותו. הוא קרא ספרים ועיתונים והעסיק את עצמו בעבודה חשובה בשביל ארכיון הקיבוץ.למען הסיח את עצמו ממצבו בקשה, ואת אלה שבאו לבקרו, היה מרבה לספר בדיחות.והנה אתמול בא הסוף לחמש שנות סבל, מרדכי האופטימי, התאב חיים – נדם לבו לעד.אנחנו נפרדים ממרדכי שתרם רבות לקיבוצנו. דומה שאין תחום בקיבוצנו שלא נכיר בו את טביעת האצבעות ומעשי ידיו להתברך.קצר המצע, כדי למנות את מעשיו הטובים בקיבוץ ומחוצה לו. נזכיר כאן אפס קצהו.מרדכי עבד בנמל, היה עגלון, מרכז בנין בקיבוץ וראש המועצה המקומית נעמן.  בעזרתו נוקזה הביצה הממארת והודברה הקדחת. עם הקמת מפעלי מילואות מילא שם, מעל עשרים שנה, תפקידים בכירים.היום אנו מביאים את מרדכי למנוחת עולמים באדמת הקיבוץ, שבה זכויות-יקר לו.אנו משתתפים בצערם של מיכה ודבורי ובני ביתם, ובצערם של בני ושולמית ובני ביתם. אבד לכם אב מסור ודואג, ולנכדים סבא אוהב.לנו חברי הקיבוץ אבד חבר יקר, ולי אישית אבד ידיד נעורים מאז היינו חברים בתנועה.                                       יהי זכרו ברוך.                                                                               אריה הלליסבא,כשהייתי ילדה זה היה הלפתן שבישלת והעגבניות הקלופות ושיעורי הבית שהכנו יחד, והיו עוד דברים שאני לא ממש זוכרת, אבל רשומים בתוכי התחושות של מסירות וחום.כשגדלתי, נוספו השיחות וגיליתי את הרגישות שבך- רגישות שתורגמה לעשיה. את העשיה הזאת, את הנתינה שלך, ללא רצון לקבל תמורה, אני רואה כאחת המתנות היקרות שזכיתי לקבל.ואז פתאום סבתא נפטרה, זוכרת שביקשת שאקרא את המילים שכתבת לדמותה ושאלת את דעתי , וכך מתוך האובדן והכאב המשכת בדרכך לטפח אותנו הנכדים.די מהר למדת ללכת מחדש וגם לחיות בתוך המגבלות שעם הזמן הלכו והתרבו.למרות הכאבים החזקים שליוו אותך, תמיד העברת את נושא השיחה אלינו, והתענינת . בימים האחרונים שהסבל והכאב הנורא נישקפו מעיניך, הרגשת מה חשים הסובבים אותך וסיפרת לי על כך, ועכשיו אני בדרך הביתה והפעם כדי להפרד ממך, לתמיד.                                             סבא אני אוהבת אותך כמו תמיד                                                                                               סיגל