(06/06/1913 – 21/11/1980)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה ראובן לביאנולד: 6.6.1913נפטר: 21.11.1980 ראובן ידידי וחברנו היקרמאד, מאד קשה ועצוב להיפרד ממך. רק ביום רביעי שוחררת מבית החולים וכולנו קיוינו שיחד אתנו תתרום עוד שנים רבות לשיגשוגו של ביתנו הקיבוצי. רק אתמול ביקרו אצלך חברים לשיחת רעים מאוחרת ולפנות בוקר נדם לבך כה פתאום והמעגל נסגר.שורשיך- מוצאך, מסביבה ומשפחה ציונית שהיתה לבית של קן "השומר הצעיר" שאליו הצטרפת בגיל צעיר. כשהגעת מאוחר יותר להכשרה חלוצית של קיבוץ בסלובקיה, הפכת עד מהרה לאבא, לדואג ומלכד הקבוצה כולה."כישקלה", קראנו לך בחיבה, כי אתה שהיית סמל של כוח, חוסן ומרץ, היית גם סמל של רוך והבנה אנושית לזולת.הגעת ארצה עם ראשוני הגרעין של הקיבוץ, רעיתך אסתר מצטרפת אליך עם חברים נוספים ומסורים ויחד הנחת יסודות איתנים ומוצקים שעליהם נשען ושמהם צמחה היצירה הקיבוצית- בית כפר-מסריק.הצריפים הותיקים הפזורים בשולי המחנה, דוממים אך אנו זוכרים אותך כמתכנן, מודד, בונה והנגר הראשון בקיבוץ שהניח יסודות ובנה את המבנים הראשונים- צריפים צנועים, אך בהם תססו וצמחו משפחה וחברה.פרק מפואר בחייך היתה תרומתך לפיתוח, ביסוס והרחבת החקלאות של הקיבוץ.הקרקעות שניתנו לנו היו שוממים, מלוחים ועזובים – גדול היה חלקך במאבק על טיוב האדמה. על תוספת מים יקרים מפז ועל גאולת קרקע. ביושבך על "כלים כבדים" עקרת הרים, הזזת גאיות, וכך נכבשו החולות והביצות שהפכו לגן פורח.בלב כבד קבלת את גזרת רופאך להפסיק העבודה הקשה בשדה שהורגלת בה שנים רבות ולעבור הסבת מקצוע. רק הודות לכושרך המקצועי, חריצותך והתמדתך השתלבת בעבודה מקצועית בנגריה בסילורה, מתחילת המפעל, כשהנך מדריך בסבלנות עובדים חדשים.למשפחתך העניפה- להורים הזקנים, לבנים, לנכדים, הענקת את מלוא הדאגה,המסירות והאהבה. היית מרכז משפחתך הגדולה ואכן הכל החזירו לך חיבה, הערצה ואהבה.במה נוכל לנחם את ההורים שבעי הימים, את אסתר,רוני, חגי יעל וכל משפחתך העניפה? נוכל לומר להם : חיים מלאים, יוצרים ובונים חי האיש, בהמשך פעלו נכבד את זכרו שישאר חרוט בלבנו. ראובן ידידי היקר, אנו מטמינים ומחזירים אותך לאמא אדמה שכה אהבת וטיפחת. יהי זכרך ברוך. יוסף כהן. ניירובי קניה 10.12.1980לאסתר היקרה שלומות,את הידיעה המרה על מותו של ראובן קבלנו זה עתה. אין ניחומים על אבדן חיים, אך רציתי להעלות בכמה שורות את דמותו של ראובן כפי שהכרתיו.ראובן היה בין החברים הראשונים עמם נפגשתי בעבודה משותפת עם בואי לכפר-מסריק. הוא חיפש מישהו שיצטרף אליו בעבודות יישור שטחים וכך נוצר קשר שהלך והעמיק עם השנים.תפישה מקורית, בלתי שגרתית, עקשנות, עקביות ודבקות במטרה, תכונות אלו אפיינו אותו בכל אשר יעשה. לא פעם הגיע בשל כך לעימותים עם ממלאי תפקידים בעלי גישה יותר קונפורמיסטית.החקלאות המודרנית בכפר מסריק היתה בודאי נראית אחרת ללא המעשה הגדול של יישור שטחי הטיון והביצה. ניקוזם ופיתוח שיטות השקייה מדויקות בתלמים. ראובן היה הכח היוזם, המתכנן והמבצע על טהרת העבודה העצמית. לא פעם עמד לבד מול ספקנות וקוצר ראיה של אחרים, דחף ושכנע,והתוצאות לא אחרו לבוא.וותיקי הפלחים ואנשי השלחין ודאי זוכרים את אותו כביש רומאי עתיק החוצה את שטחי הטיון באלכסון. כביש זה היה קבור באדמה סמוך לפניה ועיקרו , אבני ענק אשר הסבו נזקים גדולים לכלי החריש ועיבוד הקרקע. ראובן אישית ראה עצמו נושא דגל סיקול השטחים ובמשך שנים הוציא אבן אחר אבן. את פרי מלחמה עיקשת זו אפשר עוד היום לראות בשולי השטחים והדרכים. כך גם במלחמה אין סופית בעשבי הבר, ותיקון תעלות הניקוז.אסתר, אפשר עוד להוסיף ולהוסיף זכרונות וסיפורים הקשורים בשמו של ראובן. אני אהבתי את צניעותו ופשטות הליכותיו, את השיחות השקטות שלנו בהפסקת משמרת בשדה, את הסבריו המעמיקים כאשר ביקש לשכנע למען רעיון מסויים. אנא חזקי ואמצי שלך גדי. ד"ש וניחומים מעפרה.
