(20/06/1920 – 19/12/2000)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה רבקה הלפרין (ויסוקי)נולדה :20.6.1920נפטרה: 19.12.2000רבקה הלפרין לבית וסוקי נולדב בסנדז'ישווב שבפולין, אך שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה ועל משפחתה בעיר סוסנוביץ. בתום לימודיה עזרה בחנות של אחותה ,ולאחר מותו של האב- ורבקה היתה רק בת- חמש עשרה –סייעה לאמה בניהול משק הבית. עם השתלטותה של גרמניה הנאצית על פולין נחרץ גורלה של משפחת ויסוקי : אמה , אחותה ואחד מאחיה נרצחו בשואה. שני אחים אחרים הצליחו לעבור לברית המועצות ולחמו בשורות הצבא האדום, ואילו רבקה הועברה למחנה עבודה שהופעל בידי השלטונות הכיבוש הנאציים במטוויה בתנאים של עבודת כפיה.לאחר השחרור שבה לביתה שבעיר מגוריה, שם נוכחה לדעת שזרים מקומיים גרים בביתה ועושים שימוש בכל חפצי משפחתה.הדבר היחיד שעודד את רוחה היו מכתבים שנמצאו באחת המגירות, משני אחיה מברית המועצות. לרבקה היה ברור: לא במקום הזה תבנה את עתידה. בינתיים, שני האחים הצליחו להגר לקנדה ולהקים בה את ביתם. רבקה הגיעה בנתיבי "הבריחה" לבאד רייכנהאל שבבואריה, שם התקבצו צעירים יהודים שהכשירו את עצמם לקראת עליה לארץ ישראל. במקום הזה הכירה את מקס ונישאה לו, ושניהם היו שותפים להקמת קיבוץ פח"ח – פרטיזנים חיילים חלוצים. ב- 1974 הפעילו אנשי פח"ח לארץ ישראל באונייה "אקסודוס" ובכך רשמו פרק מזהיר בתולדות התקומה של עמנו. רבקה היתה אז בהריון. קשה לתאר את תנאי מצוקתה באוניה הדחוסה, אך רוחה לא נשברה. בהגיע האוניה לחופי הארץ, המעפילים גורשו ע"י הבריטים לגרמניה- שוב לגרמניה! אך משנתאפשר הדבר, שבו ופילסו את דרכם לארץ, והגיעו לישראל כשבועיים לפני הכרזת עצמאותה. יחד עם חבריהם לקבוצת פח"ח, רבקה ומקס ובנם הבכור בנימין באו לכפר מסריק. כאן בנו את ביתם" תחילה במבנה שקשה היה לשאת בו את חום הקיץ ואת גשמי החורף, ומאוחר יותר בצריף, בדירות מעבר ובשיכון הקבע.אך בית הוא לא רק מבנה מגורים. הוא גם מוקד חיי המשפחה, לתוכה נולדו ורד ואתי. והבית הוא גם הבית הקיבוצי. מיום בואה רבקה – המכונה ריבצ'ה בפי כל, נרתמה למעשה היום יומי בכל מאודה. הייתה משכימה קום ליום העבודה בבית הילדים, שם היתה מטפלת מסורה, ואחר כך במטבח, בו היתה מבשלת בכירה. נמנתה עם המקימים והמפעילים המרכזיים של דוכן הפרי שמעבר לכביש, ולאחר סגירתו נרתמה לעבודת הייצור ב"סילורה", בה התמידה שנים רבות. גם בשנים האחרונות המשיכה לתרום בנחישות את חלקה בעבודות שונות במפעלון.אסון גדול פקד את ריבצ'ה עם פטירתו של מקס , לפני 17 שנים, והדבר פגע בחוסנה הבריאותי. היא נשארה לבדה בבית, אך הודות למשפחה תומכת ולחברות וחברים רבים, בקיבוץ ומחוצה לו, ריבצ'ה ניהלה בית פתוח, תמיד מלא פרחים שאותם כה אהבה. בית שלכל באיו היתה בו תמיד פרוסת עוגה או כיבוד אחר. האירוח היה ילק מטוב ליבה,מיחסה החם לזולת, מאהבת האדם שבה.עם זאת ריבצ'ה לא הסתגרה בכתלי ביתה. להפך- היא שאפה להיות בין הבריות, במפגשים ובפעילויות יחד עם החברות והחברים - ןכך נהגה עד יומה האחרון. ריבצ'ה הייתה אם למופת לבנימין, לוורד ולאתי ולבני זוגם: נחמה,אסף ויורם, וסבתא נפלאה להילית, לזיו, לעדי, לזיוון, לאלדד, לענת לדפנה ולמיה. על כולם הרעיפה ממיטב תבשיליה בבואם, וחבילות מלאות כל טוב בצאתם- ביטוי לאהבה שלא ידעה גבול.בנים, בנות, נכדים ,נכדות – כולנו אתכם בשעה קשה זו.ואנחנו נזכור את הילוכה האיטי את מילותיה בשיח , את חיוכה הנוגה מעט,את מבטה האוהב. ריבצ'ה תחסר לנו מאד. יהי זכרה ברוך. אברי פישר
