(20/10/1912 – 30/12/1994)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה גובי גינתנולד: 20.10.1912נפטר: 30.12.1994אזכור אותך תמיד !אבאאת הזיכרונות עליך אני מחלק לשתי תקופות-הראשונה לפני מותה של אמא והשניה לאחריה.בתקופה הראשונה אני זוכר אותך במלוא אישיותך.כילד רוכב איתך על הסוסים כשהיית עגלון, הולך אליך בהפסקות לכיתות בהם לימדת.בהמשך אני זוכר אותך בנאמנות הרבה שלך לקיבוץ ולעקרונותיו. בשותפות ,בעשייה ובמעורבות בכל הקורה בקיבוץ היית לי מודל לחיקוי בהתנהגות הקיבוצית וברצון לתרום לחברה.הקמת עם אמא משפחה שהיתה חשובה לכם מכל. דאגתם לכל אחד מאיתנו. הייתם מאד מאושרים כאשר התחתנו וכל נכד שנולד היה בשבילכם גאוה חדשה.בקשתך היתה שנשמור על קשר גם אחרי מותך וזאת אנו מבטיחים לך.בתקופה השנייה אני רואה אותך איך מפעם לפעם הקשיים הולכים וגוברים,ניתוחים, בתי חולים, קשיים בהליכה ובראייה ועוד פעם בתי חולים.קשיים בתיפקוד ובכל דבר אחר שמחלת הסכרת גורמת ומתנכרת.לא היתה לידך את אמא שתתמוך בך ותטפל בך ברגעים הקשים.עד יומך האחרון שמרת על צלילות הדעת. לא נתת לאנשים בסביבה הקיבוצית לראות בסבלך ותמיד כלפי חוף נראית שלו ורגוע.,לא ראית טעם בהמשך החיים כאשר אתה הופך לנטל על המשפחה והחברה כאשר כולם צריכים לסעוד אותך.לפעמים המוות הינו גאולה.תשכב במנוחה אבא ליד רעיתך שכל כך אהבת וכל כך חסרה לך בשנים האחרונות. אזכור אותך תמיד !. דודופיוס שלא נשכח לעולםעם הליכתו של גובי מאיתנו, הולכת לעולמה גם חווית ילדות בלתי נשכחת.היא נקברת היום איתו ומלאכיה הרכים- סיפורי המקום ימשיכו לרחף מעל קברו.אנחנו בני אורן בפרט, ובני כפר -מסריק בכלל, נמשיך להעלות זכרונות ילדות שיהיו תמיד גם "זיכרונות גובי". אדם גדול ורך, נשמה טובה במלואה, שהפך לנו למסר וברבות הימים לסמל, סמל הנתינה. היתה קבוצת ילדים מופרעת, שהפכה לקבוצה נותנת במלוא מובן המילה, עד היום, דרך גובי.דרך המסר הזה, החד והחודר של האיש האחד והיחיד שהעז להתמודד איתנו-לתת במקום לקחת, לזכור בכל שבוע מעשה טוב אחד לכלל, לחשוב ששיא הקבלה תהיה נתינה לזולת. איתן כסלע , יציב בכל הסערות שהבאנו עליו, עושה את השגיאות של אז-ומביא אותנו לחוף האנושיות, לסף התבגרות נכונה.ואז בהתכנסויות של חסד, בסיכומי שלבים של נערותנו ובחרותנו, לא יכולנו לשכוח אותו. צחקנו עד כאב אנחנו והוא, ואהבנו אותו.אם יש תוכן למילה חינוך, אם היתה תכלית לחינוך המשותף , הם מאוחדים בדמותו. באמירה הכל כך חזקה ומוחלטת שהעביר לנו כפי ששיקף גם למקום הזה, כאשר ביקשנו לתת לו חזרה בעת מחלתו, והוא סירב לקחת להיות עלינו לעול.בכל נדודי נעורינו לא שכחנו אותו. אולי כמצפן בסיסי לדרך.לכן במותו, יעברו סיפוריו לבנינו ונכדינו, כאחד שהיה מקבוצת הדמויות הנבחרות, שהובילו את אמת מידותינו למעיין החיים הנכונים, שאיפת אדם להעניק ולאהוב דרך עולם מפוייס. פיוס שלא נשכח לעולם. יוסי רחמן. גובי כחבר קיבוץ- ... היה זה טבעי ומובן מאליו שהקיבוץ ישלח את גובי לסמינר הקיבוצים בת"א להשלמת תורת ההוראה (כהמשך למשרת הוראה שבה עסק תוך כדי לימוד באוניברסיטה בברטיסלבה). כשסיים הפך למחנך הראשון של קיבוצנו ולימד וחינך את בני הקיבוץ הראשונים מקבוצת "עופר,. ההוראה באותם ימים היתה משימה קשה, למעשה היה עליו לגבש את שיטת "הנושאים" הידועה. וכך באמונה ובאופטימיות לחנך את ילדי הקיבוץ, במשך 25 שנים. גובי ידע להקשיב לרחשי ליבם של הילדים ורחש להם כבוד. אחרי שסיים את חינוכם של ילדי "עופר" יצא גובי לשליחות בצ'כיה מטעם המוסד החינוכי כד להשיג תמיכה וציוד למוסד החדש. מהשליחות חזר להוראה עד שנת 1065 ואז עבר להנהלת חשבונות. בכל משימה או תפקיד שלקח על עצמו ראה אתגר ועל כן מצא בהם סיפוק. גובי היה גאה בתרומתו לקיבוץ, היה מקובל בין חבריו המייסדים וגם הצעירים ראו בו דוגמא ומופת... מתוך דברי הספד של אליהו שחף
