עם העליה לקרקע קידמו את פני המתיישבים שטחי ביצה מלוחים שלא היו ראויים לגידולים חקלאיים. 

לאחר מאבק מוצלח עם שלטונות המנדאט על מעיינות עין עפיה נפתחה הדרך לשיפור הקרקעות והשקייתם אך עדיין לא נראה ברכה רבה בגידולים, בגלל מליחות הקרקעות.

 ואז עלה הרעיון לייסד את ענף המדגה בעקבות נסיונות מוצלחים שהיו בעמק בית שאן. 

ב-1945 נחפרה הברכה הראשונה ואחריה עוד 4 בריכות.

לאחר מילוי בריכה א’ במים שנשאבו מאגם עין-עפיה הובאו 20,000 דגיגים מתל-עמל ובתש”ו שווקו 15 טונות דגים, 

הצלחה שעלתה על המשוער וסחררה את ראשו של הגזבר. מכאן ןאלך היתה ההתפתחות סוערת. שטח הבריכות הוכפל פי 20., 

והפך להיות המשק השלישי בארץ בשטחי בריכות ומקום שני בשיווק כמות הדגים. 

הוקמו מסודות תומכים לארגון מגדלי הדגים שסייעו רבות התפתחות הענף הן מבחינת שיווק , שמירה על אינטרסים של המגדלים ופיתוח מחקרים שהביאו להשגים רבים. 

הקרפיונים מברכות הדגים זכו להצלחה רבה על שולחנו של היישוב היהודי מארצות המזרח, ודחק בכך את דגי הים שכמותם היתה נמוכה בהרבה.

במשך השנים על רקע מחסור המים במדינה, עולים מדי פעם מגמות לחסל את ענף המדגה כדי לנצל את המים לגידולים אחרים בחקלאות שצורכים פחות מים באיזורי ערבות הנגב. 

אך עדיין בזכות מילוי הברכות ממי נחל הנעמן שנשאבים בחורף וסיוע ממי תל-דאוק ויותר מאוחר גם בניית ברכת איגום

 הברכות שלנו בזכות רמה מקצועית גבוהה והנסיון המצטבר הפכו לאבן דרך חשובה בהתפתחות החקלאות בכפר מסריק, 

וכמונו ברחבי הארץ מדן ועד שדה בוקר משובצת הארץ בבריכות ומקווי מים ובהם שורצת הדגה לרוב ומפרנסת את עובדיה בכבוד. 

נתונים מעודכנים :

הענף משתרע היום על 550 דונם.

כיום מגדלים כמה סוגים עיקריים:

קרפ, אמנון , בורי ובס.

הבורי גדל בבריכה כ- 3 שנים עד לשיווקו.

שאר הסוגים גדלים כ שנתיים עד הגיעם למשקל שיווק מתאים.

הקרפ משווק במשקל 1.5 בממוצע

הבורי משווק במשקל 1 קג” או קצת פחות.

האמנון (מושט) והבס מגיעים למשקל 500-800 גרם. כשהאמנון גדל ומשווק בקיץ בלבד.

בענף עובדים כיום 4 חברי קיבוץ ושכיר אחד.

חברי הקיבוץ שותפים בתורנויות שמירה בענף.

מנהל הענף כבר כמה שנים הוא אפריים גולצר.