הרפת היתה מאז ומתמיד אחד הענפים המרכזיים והמכובדים במשק החקלאי של כפר-מסריק
ראשיתה בתקופת קרית-חיים, אז נשלח שרגא קליין לגן-שמואל, ללמוד את יסודות הענף וכשחזר מלימודיו בשנת 1937, 

נרכשו שלוש פרות ראשונות שהניחו את היסוד לענף מפואר ורב מעללים
שלוש הפרות הראשונות ועוד אחת רביעית שנוספה כדי לייצב את כמות החלב, הניבו אז 18 ליטר חלב ליום – 12 למטבח עבור החברים והיתר נמכרו בקריית-חיים.

 “העדר” גדל במשך שלוש שנים והגיע ל- 12 ראש עד שבשנת 1940 הוא עובר אחר כבוד לנקודת ההתיישבות החדשה בכפר-מסריק
כאן, במקום החדש נבנית רפת מפוארת במושגי אותם ימים – היא רפת א’ שהיתה מסוג “רפת קשירה” (היום מחסן הנוי) והחליבה – בידיים כמובן, בעשר אצבעות

הסיפורים והחוויות מאותה תקופה יכולים למלא ספרים עבי כרס אך כולם “מקשטים” עבודת פרך בשעות אין קץ, 

בתנאים קשים ביותר שאת עיקר המעמסה עומסות דווקא בנות המין היפה
העדר גדל בהדרגה ונבנית גם רפת ב’ וחשיבות הענף ומרכזיותו גדלים והולכים: ראשית,
החלב הטרי לחברים ולילדים, שנית הבשר (שניתן רק לעיתים רחוקות) אבל גם ובעיקר הזבל – שלא היה אז מוצר לוואי אלא – הדבר החשוב והעיקרי במוצרי הענף. 

בגלל חשיבותו של הזבל לטיוב הקרקע הענייה וחסרת החומר האורגני שעליה הוקם הקיבוץ, הופכת הרפת ביחד עם ענף הזבל האורגני שלצידה, 

לענפים בעלי חשיבות עליונה במערך החקלאי של הקיבוץ בראשיתו
השנים חולפות והרפת גדלה, שתי הרפתות מוכפלות (עם רפת ג’ וד’) 

ובעיקר מגיע עידן החליבה המכנית עם מכונות החליבה הניידות מוקמות פריה ויונקיה והענף לובש צורה “מודרנית” ומתקדמת והוא צועד בגאון להישגים מקצועיים וכלכליים. האגדות, הסיפורים, והדמויות המיתולוגיות מאותן שנים ממלאים את דפי ההיסטוריה המקומית ויש להן מקום של כבוד בארכיון המקומי. נזכיר רק מעט מושגי יסוד:
הוצאת זבל בידיים, עגלות התלתן, הפרידה ציפורה, מקרר מי הקרח וכדי החלב, 

אבטיח קר עם השם שחרוט עליו, הויכוחים עם אנשי המספוא, החדר של מאירק’ה בפריה, בורות התחמיץ
וה- 4D שנפל, הפטנטים של מקס, מחסן התבואה והכנת התערובת גיוסי קש וחציר ועוד ועוד …
באמצע שנות החמישים עושה הענף קפיצה נחשונית עם המעבר לרפת החדשה ולחליבה במכון החליבה המפואר – מסוג “טנדם” 

עם ארבע עמדות לפרות מכל צד. מספר הפרות בעדר גדל בהתמדה והוא כבר מגיע ל- 180 ראש ותנובת חלב מתקרבת ל- 6000 ליטר חלב לפרה בשנה
ראשוני הבנים חוזרים מהמוסד ומצטרפים לצוות הוותיק. 

אלו מהווים דור המשך שמרחיב ומעמיק את הישגי הענף עד להצבתו כאחת הרפתות המצליחות והשיאניות בישראל
בשנות ה- 60 וה- 70, נפרדים אחרוני הוותיקים מהענף: דוד זבולוני, מונק לשד, 

וצבי ידון מוסרים פיקוד לדור הבנים שממשיך מאז להוביל ולפתח עם עליות ומורדות, 

תוך משברים ותקופות קשות של רווחיות נמוכה אך גם שנים של פרוספריטי והכנסות שיא לקופת הגיזבר
היום, בשנים הראשונות של המאה ה- 21, נמצאת הרפת בנקודת מבחן והתלבטות. 

את הענף מקיים צוות שרובו עובדים שכירים ודרישות איכות הסביבה מחייבות להיכנס לרפורמה מקיפה ויקרה שעלותה עלולה להמית את הענף סופית. 

ואף-על-פי-כן נדמה שכפר-מסריק בלי רפת זה משהו שלא יתכן וצריך להאמין שעוד עשרות רבות של שנים 

נלך עם הילדים והנכדים והנינים לראות את העגלות החדשות שנולדו אתמול ואת חליבות-הערב במכון החליבה החדש

קצת נתונים נכון ל – 2015 :

מספר חולבות בעדר – 300 מספר עגלות בכל הגילים – 230 עגלים לפיטום בכל הגילים – 140 סה”כ בעדר – 690 ראש
תנובת חלב ממוצעת לפרה בשנה – 12,000 ליטר כמות חלב שנתית כללית – 3,390,ליטר
מחזור הפעילות השנתי עומד על כ-9 מיליון ש”ח
את כל זה עושה צוות קבוע של 7 עובדים (מהם 6 שכירים),ועוד 4   חברים ומוסדניקים שחולבים, מאביסים ומגמיעים בערבים ובשבתות.