(14/07/1912 – 27/01/1993)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מרים בלומנפלדנולדה: 14.7.1912 נפטרה 27.1.1993 מרים נולדה בקושיצה שבסלובקיה, למשפחת פלד המסורתית והעניפה, שחיה בצמצום אך דאגה להשכלת ילדיה.בגיל צעיר נצטרפה לקן התוסס של השומר הצעיר בעיר, וזכתה בחיי נוער יפים ובעלי משמעות.את משה בלומנפלד הכירה בהכשרה. משה גבר מרשים, בעל כושר מנהיגות שבה את ליבה והיא היתה לו לבת-זוג נאמנה עד לנשימתו האחרונה.הזוג עלה לקיבוץ צ'כו ליטא שהיה בצעדיו הראשונים במחנה אוהלים וצריפים בבת גלים שבחיפה, בראשית שנות השלושים, בארץ, קרועה בסכסוך דמים יהודי- ערבי, להטו הוויכוחים ולא מעטים מבעלי הרקע הסוציאליסטי- הלוחם הגיעו ליאוש מהציונות, המפלגה הקומוניסטית קלטה את המיואשים- ובתוכם את משה, שזמן קצר אחרי הוצאתו הקיבוץ,נאסר ע"י הבריטים וגורש בחזרה לארץ מוצאו. מרים הנאמנה הצטרפה אליו- וכך הגיעו אל פרק קשה בחייהם בצ'כוסלובקיה, שתוך זמן קצר, בימי השלטון הפשיסטי- הביאם למחתרת, למחבואים מהרודפים בימי הטרנספורטים לאשוויץ.עם השיחרור זכה משה להוקרה ועמדת כוח. הוא נתמנה לראש המשטרה הפוליטית בבירת סלובקיה. נולד הבן פטר והזוג זכה בתנאי דיור וקיום הוגנים.במשה שוב נדלקה תחושת השייכות היהודית ותוך סיכונים היה לעוזר פעיל לאנשי הבריחה שהעבירו יהודים דרך כל הגבולות.אך הפרק המחריד בחייה של מרים נפתח כעבור זמן קצר. ערב משפטי האימה בצ'כוסלובקיה נעלם פתאום משה. מרים ובנה הקטן הוצאו מהדירה ונשלחו לכפר נידח ובמשך שמונה חודשים נותרו ללא סימן חיים ממשה. רק אז נודע על מאסרו וניתן היה לבקרו בבית הסוהר. 8 שנים התענה משה בכלא, ומרים נשאה בגבורה שקטה את עול גידולו של הבן, את הניתוק ואת הבדידות. היא עבדה בהנהלת חשבונות של אותו קואופרטיב כפרי עד לשיחרורו של משה, עייף, אחרי כמה התקפי לב- אך משתקם בתקווה של עליה מחודשת לארץ.הקיבוץ קיבל בלב פתוח את מרים ואת משה. הזמן הקצר, כשנתיים שהם חיו יחד בקיבוץ ובואו של הבן ובחירת ליבו לארץ- הדליקו תקווה חדשה בלב. אך לבו של משה לא עמד במעברים החדים- התקף הלב האחרון הכריע אותו.מרים השתלבה יפה בחיי הקיבוץ- אופיה העמלני, השקט, זכה להערכה. פטר וורה נישאו, והולדת הילדים, נכדיה של מרים גרמה לה אושר רב. אך מכת הגורל, ארוע מוחי- הוציא אותה מהמסלול הרגיל- שנים של סבל, ריתוק לכסא גלגלים, רק ביקורי המשפחה התכופים האירו את חייה.אנו נפרדים ממך-מרימקה- כפי שקרו לך אוהביך- אשה שקטה שעברה כה רבות בחיה- עד שאנו טומנים את גופך השברירי באדמת הקיבוץ. יהי זכרך ברוך יצחק פטיש
